הבורא מתאפיין בנצחיות, באמת מוחלטת ובכוח שאין לו גבולות, בניגוד מוחלט לאלילים חסרי החיים ולבני התמותה החולפים. שלטונו בעולם הוא מוחלט, וכאשר חרונו מתעורר, אין כוח בטבע או באנושות שמסוגל לעמוד בפניו.
וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת. הסיבה להיותו אלוהי אמת נובעת מכך שהוא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. בניגוד לבשר ודם, שעשוי להבטיח אך אינו יכול לקיים משום שימות, יאבד את כוחו או ירד מנכסיו, ה' חי לנצח ויכול לאמת ולקיים את דבריו [רש"י]. הוא האדון והשופט האמיתי היחיד, שכוחו וקיומו אינם תלויים באחרים, לעומת האלילים השקריים והמתים שאין בהם כל ממשות [רד"ק]. התואר אֱלֹהִים חַיִּים מצביע על כך שהוא מקור החיים של כל הברואים [מצודת דוד] והחי האמיתי שאינו תלוי בדבר. השימוש במילה "חיים" בלשון רבים נועד לשם כבוד [רד"ק].
מתוך היותו מֶלֶךְ עוֹלָם המושל בכל, נובעת היראה הגדולה מפניו: מִקִּצְפּוֹ, כלומר מכעסו ומחרונו, תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, תנוע ותרעד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רעידת הארץ מפורשת בשני אופנים: יש שרואים בה משל לחורבנם של עמים ויושבי הארץ, פורענות שעליה מתריעים הנביאים מראש, ויש המפרשים זאת כפשוטו – רעידת אדמה פיזית שבה שוקעות ערים שלמות על יושביהן [רד"ק].
וְלֹא יָכִלוּ, לא יוכלו לשאת ולסבול [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מילה זו נכתבת חסרת האות יו"ד בספרים מדויקים וישנים [מנחת שי]. גּוֹיִם זַעְמוֹ. אף שלעיתים האלילים נראים כממשיים, כאשר ה' כועס לא נותר מהם דבר, והעמים אינם יכולים לעמוד בפניו שכן אין לו מתחרים בצבא השמיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מבחינים בין שלבי הכעס: בעוד שהמילה "קצף" מבטאת את הכעס עצמו, אשר בא לידי ביטוי ברעידת האדמה, המילה "זעם" מתארת את הקללה והעונש הבאים בעקבותיו – כדוגמת אש וגופרית שהארץ פולטת – עונש שהגויים אינם מסוגלים לשאת ומוביל לאובדנם [מלבי"ם].