קרה לכם פעם שהייתם צריכים להעביר למישהו הודעה שהוא ממש לא רצה לשמוע? זה לא נעים בכלל. ירמיהו הנביא נמצא בדיוק במצב כזה. בני ישראל חושבים שהוא ממציא נבואות קשות כי הוא שונא אותם, אבל ירמיהו עומד לפני ה' וחושף את מה שבאמת נמצא לו בלב.
הוא מסביר לה': לֹא אַצְתִּי, כלומר לא מיהרתי ולא דחפתי את עצמי להיות מנהיג או נביא. הרי בהתחלה בכלל התנגדתי לשליחות ואמרתי שאני רק נער צעיר. ירמיהו ממשיך ואומר וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי. המילה אָנוּשׁ מתארת כאב גדול וקושי. הוא מעולם לא רצה שיגיע יום קשה לעם ישראל, והוא ממש לא קיווה שהנבואות שלו יתגשמו רק כדי להראות לכולם שהוא צדק.
בסוף הוא מזכיר שמוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה. המילים שיצאו לו מהשפתיים היו תמיד גלויות לפני ה'. ומה היו המילים האלה? בדיוק ההפך ממה שהעם חשב! במקום לכעוס עליהם, ירמיהו התפלל וביקש עליהם רחמים מול ה', כדי שישמור עליהם ויסלח להם.