ירמיהו, פרק י״ז, פסוק ד׳

Jeremiah 17:4Sefaria

וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃ {ס}

קרה לכם פעם שרציתם להחזיק אצלכם משהו ממש חזק, אבל בגלל שלא שמרתם על הכללים, הוא פשוט נלקח מכם? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. ה' ציווה עליהם לתת לאדמה לנוח בשנת השמיטה, אבל הם לא הקשיבו והמשיכו לעבוד בה. לכן, הנביא אומר להם וְשָׁמַטְתָּה, שמשמעותה עזיבה או נטישה. בגלל שהעם לא עזב את האדמה מרצונו כדי שתנוח, הוא ייאלץ לעזוב אותה בעל כורחו. הנביא מסביר שזה קורה וּבְךָ, כלומר בגללכם ובאשמתכם, ולכן תורחקו מִנַּחֲלָתְךָ, שהיא ארץ ישראל. במקום להיות חופשיים בארצם, ה' אומר להם וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ. הם ייאלצו לעבוד קשה עבור עמים אחרים, בארץ רחוקה וזרה שהם בכלל לא מכירים. בסוף, הנביא מתאר את הכעס של ה' על המעשים שלהם ואומר כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד. המילה קְדַחְתֶּם פירושה הבערתם והדלקתם. הכעס של ה' מדומה לאש שהעם הדליק במעשיו הרעים, ואש זו תּוּקָד, כלומר תבער, במשך תקופה ארוכה מאוד.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.