התנהגותם של דורות העבר אופיינה בסירוב מוחלט ועיקש לקבל את ציוויי ה׳, תוך התעלמות מכוונת מדברי התוכחה.
המילים וְלֹא שָׁמְעוּ מכוונות לאבות האומה, אשר סירבו לקבל את המצוות ולא נשמעו לדברי ה׳ [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. יתרה מכך, הם וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, כלומר לא עשו אפילו את המאמץ הקל ביותר להקשיב [מלבי"ם].
הביטוי וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם משמש כמליצה המבטאת עקשנות חסרת פשרות. המילה ויקשו נגזרת מלשון קושי, והמילה ערפם מתארת את החלק האחורי של הראש. התיאור מדמה מצב שבו אדם מקשה את עורפו במכוון, עד שאינו מסוגל כלל לסובב את פניו לאחור כדי לשמוע את הפונים אליו [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ].
סיבוב הפנים והעקשנות נעשו בכוונה מפורשת לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר, כדי להימנע לחלוטין מקבלת תוכחה ומוסר מפי הנביאים [מצודת דוד]. יש המבחינים בין שני חלקי הסירוב בסוף הפסוק: ההימנעות משְׁמוֹעַ מבטאת את דחיית ההתעוררות השכלית וההגיונית, ואילו ההימנעות מקַחַת מוּסָר מבטאת את ההתעלמות מיראת העונש [מלבי"ם].
בנוסף, מבחינת מסורת הקריאה של הפסוק, המילה הכתובה היא "שומע", אך הקריאה המקובלת היא שְׁמוֹעַ [מנחת שי].