קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שיעזור לכם במשהו ממש חשוב, ובסוף הוא פשוט לא הצליח לעזור? בני אדם, גם אם הם מאוד רוצים, מוגבלים ביכולות שלהם. הקשר שלנו עם ה' מבוסס על ביטחון מוחלט, כי עליו אפשר לסמוך תמיד. ה' נקרא מִקְוֵה, כלומר התקווה והמשענת של כל מי שבוטח בו. הוא גם מדומה אל מְקוֹר, שזה כמו מעיין של מים חיים שנובע וזורם בלי הפסקה, ומשפיע שפע וטוב על כל מי שדבק בו.
לעומת זאת, אנשים שבוחרים לעזוב את ה' ולסמוך רק על בני אדם או על עושר, יגלו בסוף שהדברים האלה לא נשארים איתם לתמיד. לכן כׇּל־עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ, הם יתביישו וירגישו אכזבה גדולה מהבחירה השגויה שלהם. האנשים האלה נקראים וְסוּרַי, מלשון להסיר ולהתרחק, כי הם סירבו להקשיב ופשוט התרחקו מהדרך הטובה של ה'. בגלל שהם עזבו את ה', שהוא מקור נצחי ושמימי, והעדיפו לסמוך על דברים ששייכים רק לעולם הזה, התוצאה שלהם היא שבָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ. יש כאן התנהגות של מידה כנגד מידה: במקום שהשם שלהם יישאר לנצח בשמיים ובעולם הבא, הגורל שלהם נכתב ונשאר רק למטה, בארץ, והם מאבדים את החיבור הרוחני והנצחי שלהם.