ירמיהו, פרק י״ז, פסוק ט״ז

ירמיהו עומד לפני ה' ומגן על שליחותו כשהוא מצהיר וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ, כלומר הוא לא מיהר ודחק את עצמו להתמנות לנביא, ואף לא מיהר לזרז את ה' להביא פורענות על העם. יתרה מכך, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי, שכן הוא מעולם לא ייחל לבואו של יום הפורענות הקשה והכואב רק כדי להוכיח את צדקתו, ויש המסבירים כי אף לא התאווה ליום הכבד שבו נכפתה עליו הנבואה. בניגוד למחשבת העם כי הוא בודה גזירות מליבו, הנביא מעיד כי מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה, שכן דבריו היו גלויים מול ה', כוונו לרצונו ללא סילוף, וכללו בעיקר תפילות ובקשות רחמים בעד העם.