ירמיהו, פרק כ״א, פסוק ט׳

אדם הבוחר להיות הַיֹּשֵׁב ולהתעכב בתוך העיר הנצורה גוזר על עצמו כי יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר. לעומת זאת, מוצעת דרך מילוט לאדם וְהַיּוֹצֵא מן העיר וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים, כלומר ייכנע ויקבל את מרות האויב. מכיוון ששומרי העיר מנעו יציאה חופשית, ההזדמנות לערוק הייתה רק בעת יציאה לקרב מול האויב, ומי שינצל אותה כדי להיכנע מובטח לו כי וְחָיָה. הישרדותו מתוארת בדימוי וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל, שכן כשם שאדם חוטף ביזה, כך הנכנע חוטף ומציל את נפשו מידי ההורגים, ועצם הצלת חייו תהיה השלל היחיד שייקח עמו מאותה מלחמה.