ירמיהו, פרק ל״ו, פסוק ז׳

התקווה היא ששמיעת נבואות הזעם תכניע את לב העם, ובעקבות זאת אוּלַי תִּפֹּל תְּחִנָּתָם לִפְנֵי ה' מתוך שפלות רוח. בנוסף לתחינה על צרות ההווה, השאיפה היא שיתעוררו לבקש רחמים על העתיד וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, שכן גזירות עתידיות עדיין ניתנות לביטול באמצעות תשובה. התעוררות זו הכרחית כִּי גָדוֹל הָאַף וְהַחֵמָה, כלומר הכעס והעונשים הקשים שנגזרו עליהם. עונשים אלו הם מה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל הָעָם הַזֶּה, כאשר משמעות המילה "אל" היא על אודות העם.