ירמיהו, פרק ל״ח, פסוק א׳

ארבעת שרי המלך, שְׁפַטְיָה בֶן־מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן־פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן־שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה, עוקבים בדריכות אחר נבואותיו של ירמיהו. השרים שומעים אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל־כׇּל־הָעָם, שכן אף על פי שהנביא היה כלוא, הוא המשיך להשמיע את דבריו באוזני המבקרים שהגיעו למקום מאסרו. הנביא מצהיר באוזניהם כי ירושלים תיפול בידי הבבלים, וכי רק מי שייכנע יציל את חייו. מסר זה מעורר את זעמם של השרים, הרואים בו איום ישיר המחליש את ידי אנשי המלחמה, ועל כן הם מגיעים למסקנה כי יש להשתיק את הנביא ולהמיתו.