ירמיהו, פרק ל״ח, פסוק ט׳

עבד מלך פונה בדחיפות למלך וזועק כי השרים הֵרֵעוּ, כלומר עשו מעשה רשע אכזרי, בכך שהִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר את ירמיהו. הוא טוען שמעשה זה הפך אותם לרוצחים בפועל והיה מיותר לחלוטין, שכן גם אילו היו משאירים את הנביא תַּחְתָּיו, כלומר במקומו הקודם, הוא היה מת מאליו בשל הרעב הכבד. מנגד, ייתכן שההשלכה לבור היא הגורם הישיר לכך שוַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, משום שכעת הוא מוסתר ואיש אינו יכול לתת לו ממעט המזון הנדיר שעוד נותר, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר. נוסף על כך, השהות בטיט הטובעני מתישה את כוחותיו, והוא אינו מסוגל להחזיק מעמד מחמת חולשת הרעב, כך שהורדתו לבור שקולה לחלוטין להריגתו.