פעולת החילוץ של ירמיהו מן הבור דרשה רגישות וזהירות, שכן הנביא היה חלש מאוד ושקוע בטיט. מחלציו לא יכלו לדעת מראש כמה מאמץ יידרש כדי למשוך אותו החוצה, והיה חשש ממשי שמא ייפגע במהלך ההעלאה.
לשם כך, עבד מלך הכושי מורה לירמיהו לקחת בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים, כלומר בגדים ישנים שבלו והגיעו לידי ריקבון [רש"י], ולהניח אותם תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ. הפרשנים מסכימים פה אחד כי המונח "אצילות" מכוון לבתי השחי.
המטרה בהנחת הסחבות מתחת לבתי השחי, בדיוק במקום שבו הועברו החבלים שנועדו להעלותו, הייתה לרפד את גופו. באופן זה, גם אם משיכתו מתוך הטיט תדרוש כוח רב, הבגדים יחצצו בין החבלים לבשרו וימנעו מהם להכאיב לו או לגרום לו לנזק גופני [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].