הוראת המלך לחלץ את ירמיהו מבור הטיט מלווה בדרישה מפתיעה לגייס צוות חילוץ גדול במיוחד. המלך מצווה על עבד־מלך לקחת בְּיָדְךָ, כלומר תחת פיקודך ורשותך [מצודת ציון], אנשים מִזֶּה – מהמקום הזה ממש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
השאלה המרכזית העולה מן הציווי היא מדוע נדרשו שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים כדי להעלות אדם אחד מן הבור. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה זאת על רקע המצב הפיזי הקשה בעיר. בשל הרעב הכבד ששרר, כוחם של האנשים תשש לחלוטין, והיה צורך לאחד את כוחם הדל של שלושים איש רק כדי להצליח למשוך אדם השקוע בבוץ [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את הצורך במספר כה רב של אנשים מסיבות ביטחוניות. מכיוון שהמלך כבר הסיר את אחריותו קודם לכן ומסר את ירמיהו לידי השרים, היה חשש שאנשי המשמר יתנגדו לחילוץ וינסו למנוע אותו. לכן נדרש כוח אדם משמעותי כדי להוציא את הנביא ביד חזקה, להרתיע את השומרים, ולהבטיח שלא יתנכלו לו לאחר שיעלה מן הבור [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].