פגישתו החשאית והאחרונה של ירמיהו עם המלך צדקיהו מסתיימת במתיחות רבה מול שרי המלך. בשיחה זו ניסה הנביא לשכנע את המלך בפעם האחרונה כי רק כניעה תותיר סיכוי להצלת העיר ולהצלת חייו שלו. השרים היו קנאים קיצוניים שסירבו להיכנע בשום אופן, והמלך, שחשש מהם, נכנע לקו שהובילו [ביאור שטיינזלץ].
כאשר השרים באים לחקור את ירמיהו על אשר התרחש בפגישה, הוא משיב להם בדיוק כפי שהורה לו המלך לומר, כדי להסתיר את תוכן השיחה האמיתי. בעקבות תשובתו נאמר וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ, כלומר השרים שתקו, הניחו לו ולא עשו לו כל רע. הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך היא כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר, שכן תוכן השיחה בין המלך לנביא לא נודע לאיש. מכיוון שלא היו עדים לשיחה, לא היה אף אדם שיכול היה להכחיש את דברי ירמיהו. עובדה זו גרמה לשרים להאמין לגרסתו, להרפות ממנו ולחדול מלחקור אותו מעבר לכך.