המלך צדקיהו נשבע לירמיהו בסתר שבועה כפולה להגן על חייו, בתגובה לחששו של הנביא מפני גזר דין מוות. השבועה מנוסחת באופן שנועד להרגיע את ירמיהו ולהבטיח לו ביטחון מוחלט.
מבחינת נוסח הכתוב, המילה את המופיעה לפני המילה אשר היא מילה הכתובה בטקסט אך אינה נקראת במסורת הקריאה [מנחת שי, רד"ק].
צדקיהו בוחר להישבע בה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת. בחירה זו אינה מקרית, אלא קשורה ישירות לעניין הנדון, כתשובה לשאלתו הקודמת של ירמיהו האם המלך מתכוון להמיתו [רד"ק]. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה בביטוי זה היא לנפשות שלנו, כלומר לנפש ולחיים הנתונים בגוף של כל אחד מאיתנו. עם זאת, יש המדייקים כי הביטוי רומז באופן ספציפי ל"נפש המדברת", כלומר לאותה נפש שיש בה את כוח הדיבור והנבואה [רד"ק].
הבטחתו של המלך מפורטת לשני חלקים משלימים המכסים כל פגיעה אפשרית: אם אמיתך משמעו הבטחה שהמלך לא יהרוג את הנביא בעצמו, ואם אתנך משמעו הבטחה שלא ימסור אותו לידיהם של האנשים המבקשים את מותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. למעשה, צדקיהו נשבע לשמור על ירמיהו ככל שביכולתו מפני כל סכנה [ביאור שטיינזלץ].