ירמיהו, פרק ל״ח, פסוק ז׳

בזמן שירמיהו הנביא מושלך אל הבור, השמועה על כך מגיעה אל תוך ארמון המלוכה, אל דמות ייחודית בחצר המלך.

זהותו של האיש, המכונה עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, נתונה במחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שצירוף המילים עֶבֶד מֶלֶךְ אינו תואר תפקיד אלא שמו הפרטי של האיש, בדומה לשמות מקראיים אחרים כמו אחימלך או אבימלך [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, חומת אנך]. הרד"ק אף מוכיח זאת מכך שהכתוב אינו אומר "עבד המלך" בה"א הידיעה, מה שמחזק את ההנחה שזהו שם עצם. לפי קו מחשבה זה, התואר הַכּוּשִׁי מעיד על מוצאו או על מראהו – אדם שהגיע מארץ כוש או שעורו היה כהה כשל כושי [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].

מנגד, גישת המדרש מציעה רובד סמוי לפסוק. לפי פירוש זה, עֶבֶד מֶלֶךְ הוא אכן תואר, והכוונה היא לברוך בן נריה, תלמידו של ירמיהו, שהיה עבדו של המלך צדקיהו. התואר הַכּוּשִׁי, לפי גישה זו, אינו מתייחס לעבד אלא למלך צדקיהו עצמו. ההשוואה לכושי נועדה להדגיש את ייחודו של המלך: כשם שהכושי ניכר ושונה בצבע עורו, כך היה צדקיהו משונה ובולט בצדקתו לעומת בני דורו הרשעים [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. עם זאת, מדרש אחר מתייחס לכינוי הַכּוּשִׁי ככזה המכוון לברוך בן נריה עצמו [רש"י].

הכתוב ממשיך ומתאר את האיש כאִישׁ סָרִיס. הפרשנים מסכימים כי הכוונה אינה לאדם מסורס במשמעות הפיזית, אלא לשר חשוב, פקיד בכיר או אדם גדול ורב השפעה בחצר המלוכה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].

מבחינת השתלשלות האירועים, הפסוק מציין כי השר שמע את הבשורה על כך שנתנו את ירמיהו בבור בעודו שוהה בבית המלך. באותה עת ממש, המלך צדקיהו לא נכח בארמון, אלא ישב ושפט בשער העיר הידוע כשַׁעַר בִּנְיָמִן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].