ירמיהו, פרק ל״ח, פסוק כ״ח

וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה במאסר עַד־יוֹם אֲשֶׁר־נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם, ונותר שם מבלי לעזוב מעצמו גם ברגע המדויק שבו העיר נפלה. המילה וְהָיָה בסיום הפסוק משמעותה "ויהי", והחזרה על המילים כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם משמשת כהקדמה ישירה לתיאור המצור והלכידה בפועל המופיע בהמשך. לצד זאת, כפילות זו מבטאת את חתימת גזר דינה של העיר בעקבות סירובו של המלך צדקיהו לשמוע לאזהרות הנביא, כך שהדבר נחשב כאילו ירושלים כבר נלכדה. מבחינה מבנית, מילים אלו מתחברות ישירות להמשך תיאור החורבן, בעוד שפסוקי הפתיחה של הפרק הבא משמשים כמאמר מוסגר בלבד.