נבוזראדן, שר ההורגים האכזר שמונה למלחמה על ירושלים ומתואר בתור רַב־טַבָּחִים, מוציא את ירמיהו מבין השבויים ומשחרר אותו מכבליו, והכתוב מציין שוב וַיִּקַּח משום שהדברים שקדמו לכך התארכו. השר הבבלי, ששמע על נבואות ירמיהו עוד לפני המלחמה דרך גולים קודמים ומסרים ששלח הנביא, מכיר כעת בכך שהן התקיימו במלואן. הוא מצהיר בפני הנביא כי ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, בניסיון לנחם אותו שאין לו סיבה להצטער על העם שסירב להקשיב לאזהרותיו. בנוסף, אמירה זו נועדה להסיר מנבוזראדן את האחריות לחורבן, ולהבהיר שהאסון לא נגרם מכוחה של בבל אלא מגזרת ה' בעקבות סירובם של בני יהודה להיכנע.
ירמיהו, פרק מ׳, פסוק ב׳
וַיִּקַּ֥ח רַב־טַבָּחִ֖ים לְיִרְמְיָ֑הוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ דִּבֶּר֙ אֶת־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.