איוב פונה אל ה' בשאלה רטורית נוקבת המדגישה את הפער המוחלט בין ידיעתו השלמה של הבורא לבין מגבלות ההשגה האנושית. העיני בשר לך, כלומר האם אתה קולט מידע באמצעות חושים פיזיים? אם כראות אנוש תראה, הרי ראייתו של האדם מוגבלת למה שגלוי לאור, ואילו אתה רואה גם את הנעשה בחושך ויודע את כל תעלומות הלב [מצודת דוד, אלשיך].
הפרשנים מסכימים כי כפל הלשון בפסוק בא לחדד את ההבדל המהותי בין ידיעת ה' לידיעת האדם. השגתו של אדם תלויה בחושיו, מוגבלת בזמן ומשנה אותו כאשר הוא לומד דבר חדש. לעומת זאת, ידיעתו של ה' היא מעל לזמן, אינה תלויה בחושים ואינה גורמת בו כל שינוי [מלבי"ם].
מתוך הבנה זו של הידיעה האלוהית המוחלטת, איוב מעלה תמיהות קשות לגבי סיבת סבלו. גישה אחת מפרשת שאיוב שולל את האפשרות שייסוריו הם ניסיון. מטרת הניסיון היא לחקור ולגלות את האמת שבלב האדם האם הוא באמת אוהב את בוראו, אך חקירה כזו מתאימה לבשר ודם הזקוק לראיות, לכלים ולזמן כדי לשפוט, ולא לה' שכבר יודע הכל ואינו זקוק לחקירות [רמב"ן, תקות אנוש, אלשיך].
גישה אחרת קושרת את הפסוק לשאלת הצדק. מכיוון שה' רואה את התמונה הגדולה ויודע בוודאות מי צדיק ומי רשע, איוב תמה מדוע הוא פועל כביכול כמו אדם בשר ודם שמעשיו נובעים מכעס או מראייה חלקית, וכך מחליף את גמולם של הצדיקים והרשעים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש].
זווית נוספת מקשרת את דברי איוב לדו שיח המקדים בין ה' לשטן. כאשר ה' שאל את השטן על צדקתו של איוב, הוא כביכול השתמש במושגים של כראות אנוש, כאילו הוא זקוק לעדות חיצונית כדי לבחון את לבו של אדם. איוב מבין שמכיוון שה' בוחן כליות ולב ואינו זקוק לעדות כזו, עצם הפנייה לשטן לא נועדה לברר את האמת, אלא רק כדי לעורר אותו לקטרג עליו ולהביא עליו את ייסוריו [אלשיך].