איוב, פרק י׳, פסוק י״א

איוב מתבונן בתהליך המופלא של יצירת האדם ומתאר את בניית הגוף כמעשה של הרכבה והגנה קפדנית, תוך שהוא מפנה כלפי ה׳ תהייה נוקבת על תכלית היצירה.

בתחילת תהליך היצירה, עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, ה׳ עוטף את האדם במעטה חיצוני. העור והבשר משמשים כלבוש שנועד להגן מנזק על האיברים הפנימיים, שבהם תלוי עיקר חיותו של האדם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].

לאחר מכן, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי. המילה תְּשֹׂכְכֵנִי משמעותה כיסוי והגנה, מלשון סכך, אף על פי שהיא נכתבת באות שי"ן [מצודת ציון]. העצמות והגידים מתפקדים כמעטפת חיצונית נוספת השומרת על האיברים הפנימיים החשובים. מעבר להגנה, יש להם תפקיד מבני חיוני: העצמות מעניקות לגוף יציבות, קיום ועמידה, ואילו הגידים, המקשרים את העצמות זו בזו, מאפשרים את התנועות המדויקות של איברי הגוף [רלב"ג, מצודת דוד].

מתוך תיאור מפורט זה של ההכנות והבנייה המדוקדקת של הגוף, עולה טענה נוקבת: לא ייתכן שאחרי שה׳ השקיע מאמץ כה רב ביצירת החומר האנושי, הוא יבזה אותו וישמיד אותו לחינם [אלשיך].