איוב מציג זעקה כאובה המבוססת על ניגוד חריף בין עבר להווה, בין יצירה להרס. הוא פונה אל ה׳ ומעמת אותו עם העובדה שאותן ידיים אלוהיות שעמלו, יצרו וטיפחו אותו, הן אלו שכעת פונות נגדו ומחריבות את מפעלן שלהן.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים עִצְּבוּנִי וכן וַיַּעֲשׂוּנִי מתארות את תהליך היצירה המופלא של האדם. המילה עִצְּבוּנִי מתפרשת מלשון עיצוב, תבנית וציור צורה, בדומה לאומן המפסל ויוצר דמות [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. חלק מן המפרשים מוסיפים נדבך אנטומי לפירוש זה, ומסבירים כי המילה קשורה למושג "עצבים", כלומר החוטים, הגידים ומערכת העצבים היוצאת מן המוח וחוט השדרה, אשר קושרים ומחזקים את איברי הגוף והעצמות בחכמה [רמב"ן, תקות אנוש]. לחלופין, יש המפרשים מילה זו מלשון עמל ויגיעה, כלומר הידיים האלוהיות כביכול טרחו ועמלו רבות ביצירת גופו [רמב"ן].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין הקוראת את המילים הללו לא כתיאור של יצירה, אלא כתיאור של סבל. לפי קו מחשבה זה, עִצְּבוּנִי נגזר מלשון עצבון, צער וכאב, והמילה וַיַּעֲשׂוּנִי אינה מלשון עשייה, אלא מלשון כתישה ושבירה. לפיכך, איוב שואל מדוע מכות ידו של ה׳ מעציבות וכותשות אותו [אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון].
הביטוי יַחַד סָבִיב מתאר את האופן שבו ידי ה׳ מקיפות את איוב, וגם בו נחלקות הדעות בין חסד לדין. מצד אחד, הידיים המקיפות מסמלות את ההשגחה והקיום התמידי. בניגוד לאומן אנושי שמסיים את מלאכתו ועוזב, ידי ה׳ ממשיכות להקיף את האדם, להניע אותו ולקיים אותו בכל רגע [מלבי"ם]. היקף זה מתבטא גם בכך שה׳ קיבץ עפר מכל סביבות העולם כדי ליצור את האדם, תוך שילוב של מידת הרחמים ומידת הדין יחדיו [אלשיך], ובכך שתיקן את איבריו שיהיו חזקים מכל צד [רמב"ן]. מצד שני, ההקפה מקבלת משמעות של מצור ואיום. אותן ידיים שהגנו עליו בעבר, סוגרות עליו כעת יחד עם כוחות הדין, ומביאות עליו צרות מכל עבר, על רכושו, על משפחתו ועל גופו [רש"י, מצודת דוד, אלשיך].
התוצאה הסופית והטראגית של המהלך מובעת במילה וַתְּבַלְּעֵנִי, שמשמעותה השחתה, כליון והרס מוחלט [רלב"ג, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. איוב טוען כי ה׳ עתיד למחות אותו ולהשיבו אל היסודות והעפר שמהם נוצר [תקות אנוש], או למסור אותו למאכל התולעים [רש"י]. מתוך רצף זה עולה טענה פילוסופית נוקבת: אם ה׳ הוא זה שעיצב את איוב מכל צד, מקיים אותו בכל רגע ושולט בכל תנועותיו עד שאין לו כלל בחירה חופשית, כיצד ייתכן שכעת הוא משחית ומעניש אותו על חטאיו, הרי הכול נעשה על ידי אותן ידיים אלוהיות [מלבי"ם].