איוב עומד נוכח קצו הקרב ומכיר בארעיות קיומו. מתוך ייסוריו העמוקים, הוא פונה אל ה' בתחינה לרגע קט של מנוחה והפוגה בטרם ימות. הוא מבקש שהסבל ייפסק, כדי שיוכל לאגור את כוחותיו ולזכות למעט שלווה באחרית ימיו.
במסורת הקריאה של הפסוק, המילים נכתבות כ"יחדל" ו"ישית", אך נקראות כוַחֲדָל ווְשִׁית [מנחת שי].
בפנותו אל ה', איוב זועק הֲלֹא מְעַט יָמַי וַחֲדָל. משמעות הבקשה היא שחייו קצרים ממילא [ביאור שטיינזלץ]. המילה וַחֲדָל מפורשת בשני אופנים עיקריים: גישה אחת רואה בה תיאור מצב של סיום והפסקה, כלומר, ימיו המעטים הולכים ומסתיימים והוא בקרוב יחדל מלהתקיים בעולם [מלבי"ם, רמב"ן]. הגישה השנייה מפרשת מילה זו כפנייה אקטיבית אל ה' כי מאחר שימיו של האדם כה מעטים, מן הראוי שה' יחדל מלהביא עליו רעות וייסורים [רלב"ג, תקות אנוש, רמב"ן]. ברוח זו, יש המבארים כי איוב טוען שאם נברא כדי לקבל טובה בסופו של דבר, הרי שזמנו קצר מדי לכך, ולכן הוא מבקש שלכל הפחות ייפסקו ייסוריו כעת [מצודת דוד].
בהמשך הפסוק הוא מבקש וְשִׁית מִמֶּנִּי. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא בקשה להרפות ממנו, להניח לו ולהסיר מעליו את הסבל [רלב"ג, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, תקות אנוש]. בתוך גישה זו ישנן דקויות שונות: יש המפרשים זאת כבקשה מה' שירחיק את עצמו מעליו [רש"י], שיסיר את ידו מאיוב ויניח אותה על מישהו אחר [תקות אנוש], או שיסיח את דעתו מאיוב ויפנה את תשומת לבו לדבר אחר [רמב"ן]. אחרים מפרשים את המילה וְשִׁית כבקשה לשים ולהעניק לו מעט רווח והצלה [רמב"ן]. פירוש ייחודי נוסף רואה במילים אלו תחינה לה' שירפה ממנו את השטן, המעכב את נפשו מלצאת מן הגוף, כדי שיוכל לסיים את חייו [אלשיך]. מנגד, קיימת דעה החולקת על ההבנה שזו בקשה להתרחקות, ומפרשת את המילה וְשִׁית כבקשה לתשומת לב, כלומר שים לב והתבונן בכך שימי אכן מעטים [רמב"ן].
מטרת כל הבקשות הללו מתנקזת למילה וְאַבְלִיגָה, שמשמעותה היא בקשה להתחזק [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד, תקות אנוש] ולזכות במעט מנוחה ושלווה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם] לפני מותו.