מתוך ייסוריו הקשים, איוב מביע משאלה עמוקה למחוק את קיומו בעולם, או לכל הפחות לסיים את חייו מיד עם תחילתם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות המילים כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה מבטאת רצון להיות כאילו לא נברא מעולם, כנפל הנלקח ישירות מהבטן אל הקבר ואינו חווה את סבל החיים. המילה אוּבָל מפורשת במשמעות של הבאה והולכה [מצודת ציון], כאשר יש הרואים בה לשון של הבעת משאלה וכמיהה – הלוואי והייתי מובל [רש"י].
נדבך נוסף ורוחני שופך אור על הכפילות בפסוק, ומסביר זאת דרך שאלת התועלת לנפש. ייתכן שגם חיים קצרים מאוד, המסתיימים מיד לאחר הלידה, מועילים כתיקון או כפירעון חוב רוחני במסגרת גלגול נשמות. לכן, איוב פורש שתי אפשרויות: אם המוות בתוך הרחם, במצב של כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה, אינו מביא שום תועלת לנפש, אז לכל הפחות מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל – שאיוולד ואמות מיד כדי שהנפש תבוא על תיקונה, שכן אין כל טעם להאריך ימים בתוך סבל כה רב [אלשיך].