השטן טוען כי השלמתו של איוב עם אסונותיו אינה נובעת מאהבת ה', אלא מיצר הישרדות אנוכי. לטענתו, הכלל עוֹר בְּעַד עוֹר מבטא את הטבע האנושי להקריב איבר אחד כדי להגן על איבר חיוני יותר, או את נכונותו של האדם לוותר על המעטפת החיצונית של רכושו וילדיו כדי להציל את גופו שלו. מתוך כך נגזר שוְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, שכן האדם יקריב את כל סביבתו ככופר עבור חייו. משום כך, איוב קיבל את הדין בהשלמה כל עוד הניסיון פגע רק במעגלים החיצוניים של חייו, וכדי לבחון אותו באמת יש להביא עליו ייסורי גוף ישירים הקשים הרבה יותר מאובדן ממון.
איוב, פרק ב׳, פסוק ד׳
וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.