איוב, פרק ל״ב, פסוק י״ד

אליהו מציג עמדה חדשה ועצמאית בוויכוח על הצדק האלוהי. הוא מבהיר כי איוב לֹא־עָרַךְ, כלומר לא סידר והפנה, אֵלַי מִלִּין ומושגי יסוד, ולכן טענותיו אינן סותרות את גישתו, אף שמעורר פליאה כיצד הרעים נשברו ונותרו ללא מענה. באשר לתגובתו שלו, אליהו מצהיר כי וּבְאִמְרֵיכֶם, באמצעות המאמרים והטענות השלמות של הרעים, הוא לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. במקום להצדיק את ה' על ידי האשמת איוב בפשעי שווא כפי שניסו הרעים לעשות, הוא מתכוון להציג פתרון שונה לחלוטין שיסלק באמת את קושיית הצדיק ורע לו.