בדבריו אלה מציג אליהו עמדה עצמאית וחדשה בוויכוח, תוך שהוא מנתק את עצמו הן מטענותיו של איוב והן מתשובותיהם הכושלות של רעיו. הוא מבהיר כי בכוונתו לגשת לשאלת הצדק האלוהי מנקודת מבט שונה לחלוטין.
הפועל עָרַךְ משמעותו סידר [מצודת ציון], והמילה מִלִּין מתייחסת למילים בודדות או למושגי יסוד [מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שאליהו מציין עובדה פשוטה: איוב לא הפנה את טענותיו אליו ולא התווכח עמו ישירות [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, טענותיו של איוב על יושר דרכו אינן מהוות קושיה או סתירה נגד אליהו, משום שמושגי היסוד שעליהם איוב מבסס את דבריו כלל אינם תואמים את שיטת החכמה של אליהו [רמב"ן, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי אליהו מביע פליאה על כך שאף על פי שאיוב כלל לא הפנה את דבריו כלפיו, רעיו של איוב נשברו ונותרו ללא מענה [אבן עזרא].
בחלקו השני של הפסוק, אליהו מתייחס לתגובתו העתידית. בעוד ש"מלין" הן מילים בודדות, אִמְרֵיכֶם הם כבר מאמרים שלמים, טענות וצירופי מילים [מלבי"ם]. אליהו מצהיר בבירור כי גם אילו איוב היה פונה אליו, הוא לא היה משתמש בתשובות ובטיעונים של הרעים כדי להשיב לו [רש"י, ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. הרעים ניסו לדחות את טענותיו של איוב על צדקתו באמצעות האשמתו בפשעים רבים, מתוך הנחה שה' לא מעוות משפט ולכן איוב בהכרח ראוי לעונשו [מצודת דוד, אלשיך]. אליהו דוחה את הדרך הזו ומבהיר שדעתו לגבי שאלת צדיק ורע לו נפרדת לחלוטין מדעתם. הוא מתכוון לענות לאיוב בתשובה אחרת לגמרי, שדרכה תסתלק הקושיה באמת מבלי להזדקק להאשמות השווא של הרעים [רמב"ן, מלבי"ם].