אליהוא נכח לאורך כל הוויכוח בין איוב לרעיו, כשהוא שומר בליבו את תשובותיו ונמנע מלהתערב. המילה חִכָּה משמעותה המתין. הפרשנים מסכימים כי אליהוא כבש את טענותיו המוכנות, המוגדרות בפסוק בִּדְבָרִים, משום ששלושת הרעים היו מבוגרים ממנו. מתוך כבוד לגילם, הוא העניק להם את זכות הקדימה בדיבור, אף על פי שעלה עליהם בחכמתו [מלבי"ם], ולא רצה להיכנס לתוך דבריהם עד שסיימו לחלוטין את טענותיהם ושתקו [רש"י, מצודת דוד, תקות אנוש]. הוא אף המשיך להמתין כדי לוודא שלא נותר להם דבר נוסף לומר [אלשיך].
באשר לביטוי אֶת אִיּוֹב, קיימות שתי גישות לביאורו. גישה אחת מפרשת כי אליהוא פשוט המתין בשתיקה לצידו של איוב [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המצביעים על חריגות תחבירית: בדרך כלל הפועל "חכה" מלווה באות יחס (כמו "חכה ל..."), ואילו כאן השימוש במילה אֶת הופך את הפועל ליוצא. כלומר, משמעות הפסוק היא שלא רק שאליהוא המתין בעצמו, אלא שבשתיקתו הוא למעשה גרם לאיוב להמתין לתשובתו [מלבי"ם].