ההצדקה להתערבות בוויכוח מול איוב נובעת מההבנה שחכמה אינה תלויה אך ורק בגיל ובניסיון חיים, אלא ברוח האדם. המילה לָכֵן באה ללמד כי הואיל והחכמה נובעת ממקור רוחני, הדובר פונה לאיוב ומבקש ממנו להקשיב לדבריו [מצודת דוד].
כאשר הוא אומר אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי, הוא מצהיר שעל אף שהוא צעיר לימים וחסר ניסיון הנרכש עם הזמן או בחינה של החושים, הוא עדיין יגיד את דעתו. הסיבה לכך היא שייתכן שרוחו מוכנה וראויה להבנה יתרה [מצודת דוד]. הדעות שהוא עתיד להציג אינן מבוססות על תצפיות חיצוניות, אלא על אמיתות פנימיות הטבועות בנפש, אותן הוא מסוגל להשיג מכיוון שרוח ה' נחה עליו ומשכילה אותו [מלבי"ם].