אליהוא מצהיר על מחויבותו המוחלטת לאמת ולדיבור הישיר בוויכוח, ומבהיר כי לא יאפשר למעמד חברתי, לנימוס או לרצון להחניף לעצור אותו מלהשמיע ביקורת נוקבת.
בהצהרתו אַל־נָא אֶשָּׂא פְנֵי־אִישׁ, רוב הפרשנים מסכימים כי כוונתו היא שלא ינהג במשוא פנים, לא יחניף לאיש ולא יכסה על קלונו של איש כדי לשמור על כבודו. הוא אינו מתכוון לעצור את שטף דבריו מתוך יראת כבוד לאיוב או לרעיו [מלבי"ם].
בחלקה השני של ההצהרה, וְאֶל־אָדָם לֹא אֲכַנֶּה, המילה אֲכַנֶּה (מלשון כינוי) זוכה למספר התייחסויות שונות המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להימנעות מדיבור עקיף ומרמזים. לעיתים, כדי לשמור על כבודו של אדם, נהוג לשנות את הדיבור ולהשתמש בלשון נסתר, כאילו הדברים מכוונים לאדם אחר. אליהוא מצהיר שלא ישתמש בטכניקה זו, אלא יוכיח את בני שיחו בפה מלא, באופן ישיר וברור. הוא לא יעלים את שמו של איש, אלא יקרא לו בשמו ויצביע בבירור על הפגמים בדעותיו [רלב"ג], אם כי ישנה דעה חולקת שלפיה הוא דווקא לא יזכיר כל אדם בשמו הפרטי אלא יוכיח את הנוכחים באופן כללי [תקות אנוש]. אליהוא מבהיר כי אינו חושש לומר דברים קשים בגוף שני, ישירות אל מול פניו של האדם [אלשיך].
גישה נוספת מפרשת את המילה אֲכַנֶּה כהימנעות ממתן תוארי כבוד. אליהוא מסרב להעניק לאדם כבוד, יקר או שלמות שאינם מגיעים לו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה מעשית, הוא לא יפנה עוד לבני שיחו בתארים מכובדים כמו "החכם" או "הזקן", ולא יזמין אותם לדבר לפניו מתוך נימוס, שכן הם כבר הוכיחו שאינם מסוגלים לענות כראוי [רמב"ן].
בנוסף, יש המבחינים בין המילים בפסוק ומפרשים כי המילה אִישׁ מכוונת כלפי רעיו של איוב, שעליהם לא יישא פנים, ואילו המילה אָדָם מכוונת כלפי איוב עצמו, שאליו לא ידבר בלשון עקיפה [אלשיך].