השגת חכמה והבנה עמוקה אינן מובטחות לאדם מתוקף גילו המופלג, ניסיונו או השתייכותו לקבוצת לומדים גדולה. מילת השלילה לֹא הפותחת את הפסוק משמשת גם עבור חלקו השני, כך שיש לקרוא את הדברים: לא רבים יחכמו, ולא זקנים יבינו משפט [אבן עזרא, מצודת דוד, תקות אנוש].
בחלקו הראשון של הפסוק, לֹא־רַבִּים יֶחְכָּמוּ, מובהר כי לא כל מי ששוקד על לימוד חכמה אכן יזכה לה [מצודת דוד]. הסיבה לכך היא שהחכמה אינה רק אוסף של ניסיונות אנושיים שניתן לצבור על ידי המונים, אלא היא תלויה בהכנה טבעית של האדם [תקות אנוש] וברוח שכלית מיוחדת השורה עליו [מצודת דוד, מלבי"ם]. החכמה, הכוללת את הבנת דרכי ההנהגה של הטוב והרע, מושגת בעיקרה על ידי קבלה מה' ולא רק בכוח השכל האנושי [מלבי"ם]. מעבר לכך, ישנה גישה המדגישה כי השגת החכמה תלויה במדרגת נשמתו ורוחו של האדם, מעלה רוחנית שחסרה לרעיו של איוב ולכן נמנעה מהם החכמה [אלשיך].
בחלקו השני של הפסוק, וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט, מתנפצת האשליה לגבי הקשר ההכרחי שבין גיל לתבונה. הפועל יָבִינוּ מתייחס ליכולת להסיק מסקנות ולהוציא דבר מתוך דבר באמצעות ההיגיון והעיון. טבעי היה לחשוב שאנשים מבוגרים, שהאריכו ימים בחקירה, התמידו בעיונם וצברו ניסיון רב, יגיעו בהכרח להבנה זו [מלבי"ם, מצודת דוד]. אולם הפסוק מדגיש כי לא תמיד הזקנים הם אלו שיבינו את המשפט לאשורו [ביאור שטיינזלץ], שכן משפט החכמה אינו תלוי בזקנה כלל. דברים אלו משמשים כהקדמה של הדובר, אליהוא, הבא להצדיק את התערבותו בוויכוח ולהראות כיצד ייתכן שאדם צעיר יאיר את סוגיית ההשגחה נכונה, גם מול אנשים זקנים ומנוסים ממנו [תקות אנוש].