הדובר מתאר תחושה עזה של חוסר יכולת להתאפק, כאשר הצורך לדבר גואה בתוכו עד כדי לחץ פנימי עצום. המילה מלתי משמעותה "מלאתי", כלומר הדובר גדוש ומלא במילים [מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים את הביטוי הציקתני רוח בטני כתיאור של מצוקה, דוחק ומחנק [מצודת ציון, רלב"ג]. לחץ זה מתואר בשתי רמות עיקריות: ברמה המטאפורית, חלל הבטן והאוויר שבו דחוקים וצרים מלהכיל את הכמות העצומה של המילים שנאגרו בפנים, תיאור המשמש כהפלגה פיוטית [מצודת דוד, מצודת ציון]. הדובר הכין מראש מליצות ודברי טעם רבים כל כך, עד שהוא מלא בהם לחלוטין [מלבי"ם].
ברמה הרגשית והשכלית, הלחץ הפנימי נובע מתשוקה עזה להשיב על הדברים שנאמרו [רלב"ג]. ה"רוח" המציקה מתפרשת כהרהורים ורגשות סוערים [ביאור שטיינזלץ], או כרוח תבונית השוכנת בתוך המילים עצמן ומבקשת לפרוץ החוצה [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בכך תיאור של טבע הדובר: בכל פעם שהוא מתמלא במילים, הוא אינו מסוגל לעכב אותן בבטנו, והלחץ הפנימי מאלץ אותו להוציא אותן החוצה מיד [אלשיך].