איוב, פרק ל״ב, פסוק ב׳

אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל, המגיע ממשפחה בעלת אמונה טהורה משושלת אברהם או נחור, מתערב בוויכוח בין איוב לרעיו. תוארו הַבּוּזִי וייחוסו מִמִּשְׁפַּחַת רָם מציינים את מוצאו, אך גם מרמזים על הבוז שחש כלפי טענות המתווכחים. וַיִּחַר אַף של אליהוא, כלומר הוא כעס מאוד, ובמיוחד בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ. זעמו התעורר עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים, משום שאיוב הצדיק את עצמו יותר מאשר את ה' ונתן לכאבו לגבור על ההכרה שה' פועל בצדק. אף שאיוב אכן היה צדיק במעשיו, הוא שגה כשניסה לצאת זכאי מול מידת הדין האלוהית המוחלטת, וטעה לחשוב שגם נפשו טהורה לחלוטין מבלי להבין שייסוריו נועדו למרק חטאים מגלגול קודם.