ההמתנה ועיכוב התגובה המבוטאים במילה וְהוֹחַלְתִּי, נבעו תחילה מציפייה לשמוע דברי טעם, ולאחר מכן מהצורך לוודא שהדוברים אינם רק נחים אלא סיימו את דבריהם לחלוטין. המתנה זו נמשכה כִּי־לֹא יְדַבֵּרוּ, שכן דבריהם היו דברי הבל ואפס, אף שלבסוף הם נהגו בתבונה כשהשתתקו. ההוכחה המובהקת לסיום הדיון הייתה כִּי עָמְדוּ, בין אם הכוונה שחדלו כליל מדיבור ובין אם קמו פיזית מהארץ שעליה ישבו בזמן הוויכוח, ובכך סימנו באופן מוחלט כי לֹא־עָנוּ עוֹד.
איוב, פרק ל״ב, פסוק ט״ז
וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־עָ֥נוּ עֽוֹד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.