כאשר הצרה תָּבוֹא אֵלֶיךָ, מיד כוחך תש, וַתֵּלֶא, ואתה מתעייף מלהחזיק מעמד. וכאשר היא תִּגַּע עָדֶיךָ, כלומר תגיע קרוב אליך, מיד וַתִּבָּהֵל ותאבד את יישוב הדעת. כפל הלשון מעצים את הביקורת על אובדן העשתונות המהיר, ויש המזהים בו הדרגתיות המדגישה כי אף שהרעה החלה רק עַתָּה ורק נגעה בך קלות, כבר נשברת. תשישות זו עשויה לנבוע מהמאמץ המחשבתי למצוא סיבה הגיונית לאסון. לחלופין, הבהלה נובעת מכך שלאחר צרות קודמות המכה פוגעת בגוף עצמו, מה שמעורר פחד עמוק ממוות.
איוב, פרק ד׳, פסוק ה׳
כִּ֤י עַתָּ֨ה ׀ תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.