איוב, פרק ד׳, פסוק ו׳

אמונתו של איוב נבחנת נוכח ייסוריו, כאשר הגישה המרכזית רואה בכתוב ביקורת על כך שעבודת ה' שלו הייתה תלויה בדבר. לפי תפיסה זו, יִרְאָתְךָ נועדה רק להבטיח את הגנתך ולכן התגלתה כשטות, כלומר כִּסְלָתֶךָ, וכל וְתֹם דְּרָכֶיךָ נבעו אך ורק מתוך תִּקְוָתְךָ לקבל שכר. מנגד, יש המפרשים את המילה כִּסְלָתֶךָ מלשון ביטחון ומשענת, וקוראים את הדברים כתוכחה על עצם הייאוש. לפי פירוש זה, דווקא יִרְאָתְךָ וכן וְתֹם דְּרָכֶיךָ מן העבר אמורים להיות כעת משענתך, ולעורר את תִּקְוָתְךָ להירפא במקום להישבר מתוך כעס.