איוב נכנע בפני ה' ומכה על חטא בורותו מול ההשגחה העליונה. הוא מתוודה ושואל רטורית מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה, כיצד העז להסתיר את חכמת ה' הנעלמת מהשגת האדם, ומכיר בכך שדיבר בְּלִי דָעַת כשחשב שהעולם מתנהל במקריות; אף שיש המסבירים כי רק ביקש לחקור את הנהגת ה' כדי שלא להסתפק באמונה עיוורת. מתוך הבנת מגבלותיו הוא מודה לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין, כלומר אמרתי דברים הנשגבים מהשגתי השכלית, או שטענתי אותם בכוונה רק כדי שתענה לי. לבסוף, איוב מודה שעסק בעניינים שהם נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, דברים המכוסים ממנו לחלוטין, וְלֹא אֵדָע אותם מתוך חוש וניסיון, שכן האמת מצויה מעבר להשגתו האנושית.
איוב, פרק מ״ב, פסוק ג׳
מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י־דָ֥עַת לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.