איוב, פרק ח׳, פסוק כ״ב

האנשים השמחים לאידו של איוב, או הרשעים שעליהם הוא מרבה ללמד חובה, הם שֹׂנְאֶיךָ אשר יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת ויתמלאו בבושה עמוקה כאשר יראו את ה' משיב אותו לגדולתו. סופם של אנשים אלו לאבדן מוחלט, ולכן וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ, שכן ביתם עתיד להיהרס כליל ולא ישוב לקדמותו, בניגוד לאוהלו של איוב שייבנה מחדש. כאשר יבקשו הרשעים לברוח ולהיטמן באוהלם מפני הבושה הגדולה על הצלחתו המחודשת של הצדיק, הם יגלו כי ביתם נעלם ואיננו קיים עוד. גורל הפוך זה ממחיש כי שגשוגם הזמני של הרשעים נועד בסופו של דבר להוביל לרעתם, בעוד ייסורי הצדיקים נועדו לטובתם העתידית.