הפסוק מציג דימוי בוטני חי וציורי של צמח רענן ומשגשג, המצליח להתפתח ולשלוח את זרועותיו ברחבי הגן. עם זאת, קיימת מחלוקת קוטבית בקרב מפרשי המקרא לגבי זהותו של האדם הנמשל לצמח זה. גישה אחת רואה בכך משל לצדיק, הדומה לעץ רענן ששורד את תלאות הזמן ומעשיו הטובים ממשיכים להסתעף [מצודת דוד, אלשיך]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת זאת כהמשך תיאורו של החנף והרשע, שזוכה להצלחה גדולה ומהירה בתחילת דרכו, אך היא זמנית בלבד [רש"י, תקות אנוש].
המילה רָטֹב מתארת צמח לח, רענן ומלא חיות [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג]. התיאור לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ זוכה למספר פירושים. יש המסבירים זאת מבחינת זמן: הצמח לח ורענן רק בטרם תזרח עליו השמש, לפני שתגיע שעת פקודתו וחום השמש ייבש אותו כליל [רש"י, אבן עזרא, רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים מבינים זאת כעמידה איתנה מול השמש: הצמח כה חזק ושופע מים, עד כי הוא נותר רענן גם כאשר הוא עומד חשוף מול השמש הקופחת, והיובש אינו מזיק לו [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, תקות אנוש, אלשיך]. בניגוד לצמחי ביצה התלויים במים רבים, צמח זה מסוגל לגדול ולשגשג בכל גינה [מלבי"ם].
התפשטות הצמח מתוארת במילים וְעַל גַּנָּתוֹ יוֹנַקְתּוֹ תֵצֵא. המילה יוֹנַקְתּוֹ מפורשת כשורשיו של הצמח [רש"י, ביאור שטיינזלץ], או כענפיו הרכים והצעירים [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג]. ענפים ושורשים אלו מתפשטים על פני כל הגן שבו הוא נטוע [מצודת דוד, רמב"ן]. יש המוסיפים כי הצמיחה כה פראית וחזקה, עד שהענפים מטפסים ועולים למעלה מעבר לגבולות הגן עצמו [תקות אנוש]. על פי הגישה הרואה בפסוק משל לצדיק, העובדה שהיונקות יוצאות מעל לגן מסמלת את הצדיק שאמנם סובל בעולם הזה מ"שמש הצרות", אך שולח את ענפיו, שהם מעשיו הטובים, כלפי מעלה אל עבר גן העדן בעולם העליון [אלשיך].