הצלחתם המדומה של הרשעים משולה לצמח שקמל במהירות, שכן קריסתם הפתאומית מאפיינת את גורלם של אלו הניתקים ממקור חיותם. כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל, כך הוא מסלול חייהם של מי שאין להם ביטחון בה' ואינם מאמינים בהשגחתו [תקות אנוש], אשר נוטשים את המקור שאמור להזין אותם [ביאור שטיינזלץ].
רוב הפרשנים מסכימים כי בתחילת דרכם, שוכחי ה' עשויים לזכות להצלחה רבה. הם משופעים בטובה, שבעים מתענוגים וממותרות [מלבי"ם, מצודת דוד], ומצליחים כל עוד השעה משחקת להם. אולם, הצלחה זו היא זמנית בלבד ונמשכת רק עד שתתמלא סאת חטאיהם [רש"י] או עד שיתמו זכויותיהם הקודמות [אלשיך]. מאחר שהם שמים את מבטחם בעושר החומרי בלבד, בבוא יום הפקודה, או כאשר נכסיהם אובדים, לא נותר להם על מה להישען וה' עוזב אותם [מצודת דוד, אלשיך].
סופם של אנשים אלו מתואר במילים וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד. המילה חָנֵף מפורשת לרוב ככינוי כללי לרשע [ביאור שטיינזלץ], אך יש המדייקים כי מדובר באדם המחניף ליצרו הרע ונכנע לפיתוייו [מצודת ציון]. מנגד, גישה נוספת מסבירה כי זהו אדם צבוע, שאחד בפה ואחד בלב, המייצר ציפיות שווא אצל אחרים באמצעות הבטחות ריקות ללא מעש [תקות אנוש]. תקוותו של אותו חנף היא שהצלחתו תתמיד לנצח [אלשיך], אך בדומה לצמח הביצה שמתייבש בבת אחת, כך גם תקוותו אובדת וסופו להיכחד חיש קל ומהר [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד].