סופם של הרשעים לאבדן מוחלט, בעוד הצדיק עתיד לשוב למעמדו ולראות בטוב. תיאור זה משקף את התפיסה לפיה שגשוגם של הרשעים נועד בסופו של דבר להוביל לרעתם, ואילו ייסורי הצדיקים נועדו לטובתם העתידית, גם אם קוצר ההבנה האנושית מונע מלהשיג זאת [מצודת דוד].
הפרשנים נחלקו בזהותם של שֹׂנְאֶיךָ. יש המפרשים כי אלו הם האנשים השמחים לאידו של איוב ואוהבים לראות ברעתו [מצודת דוד], לעומת גישה הסבורה כי הכוונה היא לרשעים שאיוב עצמו שונא ומרבה ללמד עליהם חובה [רמב"ן]. כך או כך, שונאים אלו יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת, כלומר יתמלאו בבושה עמוקה [ביאור שטיינזלץ], כאשר יראו את ה' משיב את איוב לגדולתו ומרעיף עליו טובה [מצודת דוד, אלשיך].
באשר לגורלם של אותם אנשים, נאמר כי וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ. האוהל מסמל את ביתם של הרשעים, שעתיד לאבד ולהיהרס כליל [רמב"ן]. בניגוד לאוהלו של איוב שעתיד להיבנות מחדש, ביתם של הרשעים יאבד ולא ישוב לעולם לקדמותו [מצודת דוד]. מתוך חיבור בין שני חלקי הפסוק, יש המציינים כי כאשר הרשעים יראו את הצלחתו המחודשת של איוב, הם יבקשו לברוח ולהיטמן בתוך אוהלם מפני הבושה הגדולה, אך אז יגלו כי האוהל נעלם ואיננו קיים עוד [אלשיך].