איוב, פרק ח׳, פסוק ט׳

קיומו של האדם מוגבל מטבעו בזמן, עובדה המונעת ממנו לתפוס את התמונה המלאה של תהליכי ההיסטוריה וההשגחה מתוך ניסיונו האישי בלבד.

הפרשנים מסכימים כי המילה תמול משמעותה אתמול. הגישה המרכזית בקרב המפרשים לביטוי כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע היא שחיי האדם קצרים כל כך, עד שהוא נחשב כמי שנולד רק אתמול. בשל גילנו הצעיר וקוצר ימינו, אין לנו את היכולת לבחון את המציאות לאורך זמן ולהסיק מסקנות מתוך ניסיון וידע נצבר. מגבלה זו עלולה להטעות אותנו; ייתכן שנראה רשעים מצליחים בתקופתנו הקצרה, אך חסרה לנו ראייה רחבה כדי לראות שסופם לאבדון, כפי שהוכיח ניסיון העבר [רמב"ן]. מכיוון שאיננו יכולים להגיע לחקר האמת בכוחות עצמנו בזמן כה קצר, עלינו להישען על מסורתם של דורות קודמים, שבחנו את קורות העולם לאורך ימים רבים [מלבי"ם]. בנוסף, חסרה לנו גם חכמת החקירה הפנימית כדי לסמוך על שכלנו בלבד [אלשיך].

המשך הפסוק, כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ, מדגיש את הארעיות האנושית. ימינו מדומים לצל חולף ונעלם; ממש כשם שהצל אינו עומד במקום אחד אלא נוטה וחולף עם תנועת השמש, כך גם אנחנו חיים בעולם זמן מועט בלבד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ולכן איננו יכולים לבנות על תצפיות שנערוך מהיום והלאה [אלשיך].

גישה שונה מציעה קריאה רציפה של חלקי הפסוק, המצביעה על עיוורון אנושי עמוק יותר. לפי פירוש זה, המילים וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ מלמדות שאנו חסרי דעת עד כדי כך שאיננו מבינים אפילו את הדבר הברור ביותר: את עובדת היותנו בני תמותה שימיהם כצל עובר. אנו נוטים לשכוח שיום המיתה קרוב, ואם דבר כה פשוט ומוחשי נעלם מהבנתנו, קל וחומר שאין ביכולתנו להבין נסתרות ולשפוט את דרכי הנהגתו של ה׳ על פי שכלנו הדל [אלשיך].