הצלחת האדם נמשלת לצמח לח, רענן ומלא חיות, ועליו נאמר כי רָטֹב ה֭וּא. יש הרואים בכך תיאור להצלחתו הזמנית של הרשע, שנותר רענן רק לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ, בטרם תזרח השמש ותייבש אותו כליל. לעומת זאת, ניתן לפרש זאת כמשל לצדיק העומד איתן גם כאשר הוא חשוף מול שמש קופחת של צרות. בשעת פריחה יציבה זו, וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא, כאשר שורשיו או ענפיו הרכים מתפשטים על פני כל הגן ואף מטפסים מעבר לגבולותיו. התפשטות חזקה זו מסמלת את מעשיו הטובים של הצדיק, המסתעפים ועולים מעלה אל עבר גן העדן.
איוב, פרק ח׳, פסוק ט״ז
רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.