איוב, פרק ח׳, פסוק י״ז

צמח נאחז בסביבתו כאשר שׇׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ, כלומר מתערבבים ומתפתלים בחוזקה, עַל מקור מים או על גַּל של אבנים. התפשטות השורשים מגיעה עד אל בֵּית אֲבָנִים שבו הצמח יֶחֱזֶה, בין אם במובן שהוא נאחז בסלע, מגיע לגבול המבנה, או ממש חודר פנימה ורואה את קירותיו. תיאור זה עשוי לבטא שגשוג של עץ המכה שורשים איתנים, או לחלופין מצב של מצוקה שבו הסלעים חוסמים את הצמח ומונעים ממנו להתפשט. מציאות זו משמשת משל לאדם צדיק ששורשיו הרוחניים יונקים ממעיין עליון, ואף אם הוא מוקף באבני ייסורים, זכויותיו בונות עבורו מבצר יציב.