יונה, פרק ב׳, פסוק י׳

מתוך המצוקה במעי הדג, יונה מביע נאמנות מוחלטת לה' ומבטיח וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה־לָּךְ, כלומר יביא זבחי תודה ויודה בפומבי על נס הצלתו, שכן יורדי ים נמנים עם אלו שחייבים בהודאה. את ההבטחה אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה נדר בתקווה שיישאר בחיים, והיא מתייחסת להשלמת הבאת הקרבנות, או לחלופין להתחייבותו לקבל את עול השליחות וללכת לנינוה. לבסוף הוא מכריז יְשׁוּעָתָה לַיהֹוָה, כלומר מקדיש את זבחיו לישועה שעשה לו ה' ומכיר בכך שההצלה שייכת לו לבדו. הכרזה זו סוגרת מעגל עם סיבת בריחתו המקורית, שכן במקום החשש שהליכתו תביא רעה על עם ישראל, כעת הוא מביע ביטחון שה' יושיע אותם מכל צרותיהם.