קרה לכם פעם שהרגשתם אבודים לגמרי בתוך חושך מוחלט, ופתאום הבנתם שמישהו שומר עליכם ורק מחכה שתבקשו עזרה? זה בדיוק מה שקרה ליונה. כשהוא נבלע על ידי הדג, הוא חשב שזהו הסוף ואפילו לא התפלל. אבל אחרי כמה ימים הוא קלט שהוא עדיין בחיים. בשלב מסוים הוא הועבר לבטן של דגה, ושם היה לו הרבה יותר צפוף וקשה. יונה הבין שהקושי החדש הזה לא קרה סתם, אלא נועד לעורר אותו. הוא הבין שפלא ההישרדות שלו מוכיח ש-ה׳ שומר עליו וממש רוצה לשמוע את התפילה שלו.
לכן יונה אומר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי, כלומר זעקתי אל ה׳ מתוך המצוקה והצפיפות שהרגשתי. הוא ממשיך ומתאר את המקום שבו הוא נמצא ואומר מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי. המילה שִׁוַּעְתִּי פירושה צעקתי וביקשתי עזרה. והמילה שְׁאוֹל מתארת מקום עמוק מאוד, ההפך המוחלט מהשמיים הגבוהים, מקום חשוך שמרגיש כמו בור עמוק. למרות שיונה נמצא במקום הכי נמוך וחשוך שאפשר לדמיין, הוא מלא בביטחון. בגלל שהוא נשאר בחיים, הוא יודע בוודאות שהישועה שלו קרובה, ולכן הוא מסיים את דבריו אל ה׳ בביטחון מוחלט ואומר שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.