יונה, פרק ב׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם איך זה מרגיש ליפול פתאום מתוך אונייה ישר אל תוך ים חשוך וסוער. יונה מתאר את הרגע המפחיד הזה שבו הוא צלל אל המְצוּלָה, כלומר אל העומק הגדול של המים. הוא מתאר שהוא נמצא בלְבַב יַמִּים. למה הוא משתמש במילה לב? בדיוק כמו שהלב הוא האיבר החזק והמרכזי בגוף, כך יונה הרגיש את החוזק והעוצמה האדירה של הים סביבו. בגלל הסערה החזקה, המים התחילו לגעוש ולהסתובב סביבו במעגל, ולכן הוא אומר וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי, כי המים זרמו ושטפו אותו ממש כמו נהר. מעליו התרוממו כׇּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, שהם נחשולי מים ענקיים. הם נקראים מִשְׁבָּרֶיךָ כי אלו גלים כל כך חזקים וסוערים שנראה כאילו הם נשברים ומתרסקים בכוח רב. במקום לצוף על פני הים, יונה שקע עמוק למטה, והרגיש איך כל הגלים האלה עָלַי עָבָרוּ, הם פשוט חלפו ושטפו מעל הראש שלו בזמן שהוא נתון לגמרי להשגחה של ה׳.