יהושע, פרק ד׳, פסוק ה׳

נסו לדמיין רגע שחציתם נהר שלם בלי להירטב, כי המים פשוט נעצרו והפכו לחומה ענקית. עכשיו, כשאתם כבר בחוץ ובטוחים, פתאום מבקשים מכם לחזור פנימה! זה בדיוק מה שקורה כאן. עם ישראל כבר סיים לחצות את הירדן ויצא מהמים, אבל יהושע מבקש משנים עשר אנשים שנבחרו מראש לחזור אל קרקעית הנהר. הוא אומר להם עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, כלומר לגשת ממש עד לכהנים שנושאים את הארון, ולקחת אבנים מתחת לרגליים שלהם. לחזור אל הנהר כשהמים תלויים כמו חומה זה דבר די מפחיד, ולכן יהושע מזכיר להם את ארון ה׳. הוא מרגיע אותם ומסביר שכמו שהכוח של הארון עצר את המים בהתחלה, כך הוא גם ישמור עליהם עכשיו, ומוסיף שזו תהיה פעולה מהירה בלי צורך לחפור. יהושע אומר להם וְהָרִימוּ, כלומר כל אחד מהם צריך להגביה בעצמו אבן אחת ולשאת אותה על הכתף שלו, בלי עזרה. מספר האבנים שהם לוקחים הוא לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי לייצג את כל העם ולהראות שכל שבט הוא חשוב ומיוחד בפני עצמו. האנשים האלה נבחרו למשימה כי הם ראו במו עיניהם את הפלא של עצירת המים, ולקיחת האבנים תעזור להם לשמור את הנס הזה עמוק בתוך הלב לתמיד.