חשבתם פעם איזה מרגש זה להגיע סוף סוף למקום שחיכיתם לו כל כך הרבה זמן? ככה בדיוק הרגישו בני ישראל כשהם נכנסו לארץ ישראל. התאריך היה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, שזה העשרה בחודש ניסן. זה לא היה סתם יום רגיל, אלא בדיוק אותו התאריך שבו הם התחילו להתכונן ליציאת מצרים הרבה שנים לפני כן. ציון התאריך המדויק גם מוכיח לכולם שחציית נהר הירדן הייתה נס עצום מאת ה'. למה? כי דווקא בעונה הזו הנהר מלא במים עד הסוף. אי אפשר להגיד שהמים פשוט התייבשו באופן טבעי. ה' שולט בטבע, והוא זה שעצר את המים במיוחד בשבילם ברגע שהכוהנים דרכו בנהר.
אחרי שעברו את הירדן, כתוב וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ. כלומר, הם עצרו להקים את המחנה שלהם במקום שנקרא גלגל, שנמצא בשטח שבין נהר הירדן לעיר יריחו. המרחק שהם הלכו באותו יום היה עצום. העובדה שכל העם, כולל הילדים הקטנים, הצליח ללכת כל כך הרבה ולהגיע לגלגל ביום אחד, הייתה עוד נס מיוחד שה' עשה להם.
בגלגל הם הניחו את שתים עשרה האבנים שהם הוציאו מתוך נהר הירדן. עמים אחרים בונים מצבות ומבנים גדולים כדי להתגאות בכוח הצבאי שלהם, אבל בני ישראל הניחו את האבנים למטרה אחרת לגמרי. האבנים נועדו להזכיר לעם ישראל להאמין תמיד בה', וגם להראות לעמי כנען את הכוח הגדול שלו. המקום הזה הפך לקדוש מאוד. אוהל המשכן הוקם שם לתקופה מסוימת, וכמה ימים אחר כך, בני ישראל חגגו שם את חג הפסח.