במעמד חציית הירדן, ה׳ מצווה על בחירת נציגים מכל שבט במטרה לפרסם את הנס העצום וליצור לו אות זיכרון לדורות באמצעות הרמת אבנים מתוך הנהר [רלב"ג].
הפרשנים חלוקים בשאלת זהותם של אותם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים. גישה אחת גורסת כי מדובר באותם אנשים בדיוק שיהושע כבר הצטווה להכין מראש בפרק הקודם [רש"י].
לעומת זאת, פרשנים אחרים סבורים כי זהו ציווי חדש לחלוטין לבחירת קבוצת אנשים שונה. לפי גישה זו, האנשים שנבחרו קודם לכן נועדו לשמש כעדים לנס בקיעת המים ברגע כניסת הכהנים לירדן, ואילו האנשים שנבחרים כעת מיועדים במיוחד למשימת נשיאת האבנים [מלבי"ם, חומת אנך].
הבדל זה נתמך בדקדוק לשון הפסוקים. בציווי הקודם נאמר שיילקח איש "לשבט", אות המלמדת על אדם העומד במקום שבטו ומייצג אותו, ולכן היה הכרח לבחור בנשיאי השבטים. לעומת זאת, כאן נאמר לקחת מִן הָעָם וכן מִשָּׁבֶט, ניסוח המורה על כך שמדובר באנשים רגילים מתוך השבט שאינם בהכרח מנהיגים. בנוסף, בעוד שקודם נעשה שימוש בלשון יחיד ("איש") המעידה על השוואת מעמדם הגבוה של נשיאי השבטים, כאן משתמש הכתוב בלשון רבים, אֲנָשִׁים [מלבי"ם].
אמנם, בהמשך הסיפור הכתוב מתייחס לאנשים אלו כמי שיהושע כבר "הכין", דבר שעשוי לרמז על בחירה מוקדמת, אך יש שמסבירים זאת בזריזותו הרבה של יהושע: מיד כאשר קיבל את הציווי החדש מאת ה', הוא הזדרז והכין אותם למשימה באופן מיידי [חומת אנך].