חציית נהר הירדן לא הסתיימה רק במעבר הפיזי אל הארץ המובטחת, אלא דרשה יצירת סמל מוחשי וקבוע שינציח את גודל השעה. האבנים שנלקחו מתוך הנהר הופכות כעת לאנדרטה לאומית, המעבירה מסר היסטורי ורוחני לדורות הבאים.
הפסוק מתאר כיצד הֵקִים יהושע את האבנים. מתעוררת השאלה מדוע נכתב כאן שיהושע הקים אותן, הרי בפסוקים קודמים תואר שהאנשים כבר הניחו אותן במקום. יש המבחינים בין פעולת ההנחה לפעולת ההקמה: בעוד שנושאי האבנים רק הניחו אותן על הקרקע ללא סדר מיוחד כדי שישמשו כאות זמני לדור ההוא, יהושע לקח את האבנים הללו וסידר אותן זו על גבי זו לגובה כמעין מצבה, במטרה ליצור זכרון יציב וקבוע לדורות הבאים [מלבי"ם].
המקום שנבחר להצבת האבנים הוא בַּגִּלְגָּל. מקום זה מצוין כתחנת החניה הראשונה של בני ישראל בארץ, והוא המלון שבו לנו בלילה שלאחר חציית הירדן [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. נשאלת השאלה מדוע אבנים אלו לא הונחו למשמרת לפני ארון העדות במשכן, כפי שנעשה למשל עם צנצנת המן ומטה אהרן. התשובה לכך נעוצה בהבדל המהותי שבין הנסים: המן ומטה אהרן הכילו בתוכם פלא מתמשך ועל-טבעי בעצם קיומם, ולכן מקומם בקודש פנימה. לעומת זאת, אבני הירדן הן אבנים רגילות לחלוטין בטבען, וכל תפקידן הוא לשמש תזכורת. בנוסף, ישנו רצון להבדיל בין רמת המופתים של משה לאלו של נביאים אחרים. לכן, די היה להציב את האבנים בגלגל, מקום שבו עתיד להיות המשכן ושבו יתאספו כל ישראל שלוש פעמים בשנה, וכך ישמשו זכרון מתמיד ופומבי לכולם [רלב"ג].
להקמת המצבה היו מספר תכליות. בטווח המיידי, פרסום הנס באמצעות האבנים נועד להטיל אימה ופחד בלב מלכי האמורי והכנעני, ולהחליש את רוחם לקראת כיבוש הארץ. כמו כן, הדבר חיזק את מעמדו של יהושע כמנהיג ואת אמונת העם בה' [רלב"ג]. האבנים באו להזכיר נס שבו ה' שינה את סדרי הטבע, אך זאת בהתערבות מינימלית ככל האפשר, כגון יצירת מחסום אוויר דחוס או רוח חזקה שעצרה את זרימת המים, שכן ה' ממעט לשנות את חוקי הבריאה שיצר [רלב"ג].
בטווח הארוך, האבנים נועדו להעביר מסר לדורות, אך קיים הבדל בין המסר שהועבר לאנשים שראו את הנס בעיניהם, לבין המסר המיועד לדורות הבאים. הרואים עצמם ידעו כי המים נכרתו מפני ארון ברית ה', אך הדורות הבאים, שישאלו את אבותיהם על פשר האבנים, ילמדו דרכן מסר רחב יותר: המיקוד אינו רק בכלי שדרכו נעשה הנס, אלא בזכות שבעבורה הוא התרחש – זכותם של ישראל שעברו ביבשה [אלשיך]. פעולתו של יהושע בהקמת האבנים נעשתה בזריזות ובחכמה, בדיוק כפי שציווה אותו משה, כדי להפיק את התועלת המרבית מן הנס ולהבטיח את הנחלת הארץ לישראל בשלמות [רלב"ג].