יצא לכם פעם לחוות אירוע כל כך גדול ומרגש, שרציתם למצוא דרך מיוחדת לזכור אותו לתמיד? בני ישראל בדיוק סיימו לחצות את נהר הירדן בדרך נס ונכנסו לארץ ישראל. האנשים לקחו איתם שתים עשרה אבנים מתוך הנהר והניחו אותן על האדמה. אבל יהושע ידע שזה לא מספיק, ולכן הוא הֵקִים אותן. כלומר, הוא לא השאיר אותן מפוזרות, אלא סידר אותן אחת על השנייה לגובה, כמו מצבה יציבה וחזקה שתישאר שם לתמיד. המקום שבו הוא בנה את המצבה הזו נקרא בַּגִּלְגָּל, וזו בעצם הייתה התחנה הראשונה שבה בני ישראל עצרו וישנו מיד אחרי שעברו את הנהר.
אולי תחשבו שהיה כדאי לשמור את האבנים האלה במקום קדוש כמו המשכן, בדיוק כמו ששמרו את צנצנת המן שירד במדבר. אבל יש הבדל גדול: המן היה פלא אמיתי בעצמו, ואילו האבנים מהירדן היו אבנים רגילות לגמרי. התפקיד שלהן היה רק לשמש כתזכורת. הגלגל היה מקום מרכזי שבו התאספו כולם, וכך כל אחד יכול היה לראות אותן בקלות.
למצבה הזו היו כמה תפקידים חשובים. באותו הזמן, היא הראתה למלכים שגרו בארץ כנען כמה ה' חזק וגדול, וגם עזרה לעם ישראל להאמין בה' ולסמוך על יהושע המנהיג שלהם. אבל המטרה הכי גדולה הייתה בשביל העתיד. ה' אמנם עשה את הנס הזה בעזרת כוחות הטבע, כמו רוח חזקה שעצרה את המים, אבל הוא עשה זאת במיוחד עבור העם. האבנים האלה נועדו לכך שכאשר ילדים כמוכם ישאלו בעתיד את ההורים שלהם על האבנים, ההורים יוכלו לספר להם על הנס הנפלא, ולהזכיר להם שהנס הזה קרה בזכותם של עם ישראל שעברו בתוך הנהר. כך, בזכות המעשה החכם והזריז של יהושע, הזיכרון של הנס נשאר לנצח.